מזג אוויר סוער קיבל את פניי מהנחיתה ביום שישי, מה שריתק אותי (בנוסף לג'ט לג) לבית עד ליום שני. רוחות חריגות וגשם בלתי פוסק גרמו לי לחשוב מחדש- בעצתם של שירה ומארק- לשנות את המתווה של היציאה לטזמניה ביום שישי במקום יום שני שלאחריו- לשהות פחות בסידני הסוערת ויותר זמן בטזמניה, מלבורן ושאר מתווה הטיול עם יבגני.
רחוב דניסון, סמוך לבית של שירה ומארק
מכאן טלפנתי ליבגני ולאחר שיחה קצרה סיכמנו על שינוי לוח הזמנים, הזמנו טיסות (יחסית יקרות בשל סמיכות הזמנים) להובארט בירת טזמניה ומלבורן.
ביום ראשון מארק הקפיץ אותי לקניון Westfield Eastgardens שסמוך לביתם בשכונת PAGEWOOD, ככה "טעמתי" מעט קצת מההווי האוסטרלי דובר האנגלית, וגם לצאת קצת מהבית, תוך כדי מפגש מחודש עם רשתות הסופרמרקטים Woolworth ו- Coles, שם רכשתי מחדש את שאהבה נפשי- Bunderberg beer, או איך שאני מכנה אותה- Bunderbeer. הניווט הרגלי אל מחוץ לקניון לא היה בכלל בכיוון, ונאלצתי להתרגל מחדש לצד שמאל של נסיעת הרכבים (יחד עם תקתוק ההתקנים לעיוורים שממוקמים בכל רמזור באוסטרליה וניו זילנד), אבל לפחות לא נתקעתי במרכז הכביש כשמימיני ומשמאלי חולפות מכוניות כמו ברווז במטווח לפני 10 שנים.
ובכלל, היו עוד מפגשים מרגשים מחודשים. ביום שני מארק הקפיץ אותי ברכב לקניון, משם נסעתי משם באוטובוס לחוף בונדאי, ומה שחיכה לי שם יותר הזכיר חוף אנטארקטי מאשר חוף שמשי ומלא חיים. רוחות קרות וחזקות נשבו, לא הייתה נפש חיה, מלבד כמה סקרנים שצילמו את תנאי מזג האוויר החריגים ואישה שעשתה ג'וגינג, וגלים חזקים התנפצו על סלעי החוף המפורסם בסידני.
בהחלט לא מה שזכרתי מהחוף ומתנאי מזג האוויר בכלל בהשוואה ל- 2012, אז הגעתי בעונת הקיץ.
עם זאת, אני כאוהד מושבע של החורף אימצתי את מזג האוויר הסוער לחיקי בשמחה, עשיתי סיבוב לאורכו של החוף וחזרתי לבסוף לבית באוטובוס.
חוף בונדאיי, 5 ביולי 2022
יום למחרת נסעתי ברכבת הקלה, מתחנת Junior's Kinsford, אל מרכז העיר סידני. שניים מתוך שלוש הקווים נחנכו יחסית לא מזמן, בסוף 2019 וב- 2020, תוך כדי התפרצות מגיפת הקורונה. שירה אמנם סיפקה לי כרטיס נסיעה לכל התחבורה הציבורית בסידני, אבל לא שילמתי על הנסיעה הראשונה שלי ברכבת, מתוך הרגל של תשלום במכונות בתוך הקרון עצמו, כמו ברכבת הקלה בירושלים.
הרכבת הקלה של סידני, 5 ביולי 2022
לאחר סריקות בלתי פוסקות אחר כרטיסנים (שלא ראיתי לכל אורך הטיול אגב, כנראה שהאוסטרלים לא רואים בזה צורך חיוני) התברר שהייתי צריך לתקף את הכרטיס בעמדות בתחנה עצמה- מה שחזר על עצמו ברכבות קלות אחרות בשאר אוסטרליה וניו זילנד.
ירדתי בהייד פארק הזכור לטוב במרכז העיר, שם לפני 10 שנים הייתי תופס לי ספסל קבוע וקורא ספר של גארסיה מרקס, עשיתי סיבוב בפארק שתחת שיפוצים, ונעתי לעבר Circular Quey, שם נמצא המונומנט הבולט של סידני ואוסטרליה כולה.
הלכתי ברגל, רוחות חזקות וקרות היכו בי, אבל הרגשתי שצריך לעשות את זה כך, מעין מפגש מחודש עם העיר. הרחובות היו כמעט ריקים (באמצע היום) אבל לאט ובטוח הגעתי למסוף המעבורות הגדול של סידני, שם שוכן בית האופרה הידוע שתוכנן על ידי האדריכל הדני ירן אוטזון, ונחנך ב- 1973 לאחר קרוב ל- 15 שנות בניה.
אבל רגע לפני זה, מסורת קטנה ומוזרה כשאני נמצא בחוץ לארץ- לשתות שוקו (לא קפה) באחד מסניפי הקונגלומט האמריקאי סטארבאקס 😊. בהחלט היה מרגש להתענג על השוקו ועוגייה (כמו ההיא מצעצוע של סיפור), ולהנות מהחום של בית הקפה והשקט היחסי מסביב (בכל זאת היו שם רק מספר אסייתיים).
סניף סטארבאקס סמוך למסוף המעבורות בסידני, 6 ביולי 2022
הקפתי את מסוף המעבורות בסידני אל בית האופרה בצד השני, שם כמו בחוף בונדאיי, מזג אוויר קודר שרר- ומספר המבקרים היה נמוך בהתאם. בדיוק כמו שאני אוהב.
באותו ערב, יבגני נחת בסידני, המתנתי לו במדרכה מחוץ לבית, תוך כדי שאני מסובב את המטריה כדי לסמן לנהג המונית היכן לעצור- זאת משום שלא הייתה ליבגני דרך לתקשר.
נהג המונית (שוב) לקח תעריף גבוה מהמקובל, כנראה שזה לא רק קטע של נהגי מוניות בישראל, ויבגני ואני נכנסנו לבית תחת גשם סוחף. התארגנו, והלכנו לישון כשיבגני ישן על מזרן שמארק הביא בתוך הרכב הקטן (בגלל הגשם) מאביו תוך כדי תמרונים במזג האוויר הסוער וגם מפני רשויות החוק- אי אפשר לומר שהוא לא יצירתי 😊.
תוך כדי שהוא הלום יחסית מג'ט לג, יבגני ואני קמנו בבוקר, חיברנו את כרטיסי הסים של Telstra ששירה הזמינה לנו לטלפונים, אכלנו ארוחת בוקר, ומארק הקפיץ אותנו לרכבת הקלה.
ירדנו בתחנה האחרונה אשר בCircilar Quey- , ולראשונה יבגני חזה גם הוא בבית האופרה וגשר הנמל של סידני. הרבה (מאוד) צילומים מול האתרים הנ"ל תוך כדי גשם (שזה דווקא יצא טוב, כי הרחבה מול בית האופרה הייתה כמעט ריקה!) ומשם שוקו בסטארבאקס, פלוס פנקייקים ותה במסעדת הפנקייקים ליד.
בדרך חזרה ירדנו במטרו והעפנו מבט ב- Queen Victoria building , קניון יוקרה ב- George Street שנוסד ב- 1898. תוך כדי הבנו שאין מה לקנות בקניון שמרופד בשטיחים, כלומר הכל היה יקר שם כמו בקניון רמת אביב. הפתרון, כמו שדוד עלי (אקספרס) לימד אותנו: לקנות את המזכרות בצ'יינהטאון.
בניין המלכה ויקטוריה, סידני
בפרקים הקודמים של מסענו רב השנים. שלא הועלו על הכתב, התהוותה מסורת ייחודית: יבגני התחייב לרכוש בובת (או מיניאטורה) של חתול מכל עיר בה ביקרנו. ברור מאליו שזו משימה חשובה מאין כמוה. אל דאגה- עמדנו בה לאחר חיפוש נרחב.
אחרי שסגרנו את הפינה הזו, יום למחרת מזג אוויר טוב בהרבה תפס אותנו בחוף בונדאי, המתעקל כמו סהר ומהמפורסמים בכל אוסטרליה. כמה תמונות (שכללו שני ילדים שקברו את אביהם בחול) ומשם תפסנו אוטובוס ל- .Watson bay
בונדאיי ביץ'
ווטסון ביי, אחד מפרוורי מזרח סידני, הוא אחד מהפרוורים הבודדים שמוקף ים משלושה כיוונים שונים: ים טסמניה במזרח ומפרץ ג'קסון בצפון ובמערב. הפרוור קרוי על שמו של רוברט ווטסון, מפקח על מגדלור מקוורי ומנהל נמל סידני לשעבר, אי שם בתחילת המאה ה- 19.
ווטסון ביי, 7 ביולי 2022
במזרח Watson Bay מצוי the gap cliff הידוע לשמצה, שם בשנת 1857 הספינה Dunber נטרפה בים ו- 121 מנוסעיה אבדו בלי שוב. בנוסף הצוק ידוע כמקום בו עשרות אנשים קופצים אל מותם, הידועה בהם מגישת החדשות האוסטרלית שרמיין דרייגון.
דון ריצ'י, שהיה ידוע כ"המלאך של the gap"" שכנע רבים לחזור בהם מכוונתם להתאבד, במשך עשרות שנים, ובכך הציל חיים רבים. "תמיד זכרו את הכוח של חיוך פשוט, יד מושטת, אוזן קשובה או מילה טובה" אמר ריצ'י, שהלך לעולמו בשנת 2012 בגיל 85.
מ- Watson bay עלינו על מעבורת ל- Circular Quey , לחוות קצת מה- "Ferry Experience" ומשם היישר הביתה לארוז לקראת הטיסה לטזמניה.
Comments